שרון עשאהל

 שרון עשאהל

שרון עשאהל

הכל התחיל מחיפוש. חיפשתי מקום לחוות בו, חיפשתי מקום ללמוד בו, חיפשתי מקום לדעת ולגעת. וכפי שאני מי שאני לא יכולתי להסתפק במקומות המוכרים, בבתי הספר עם השמות הגדולים ואלפי התלמידים. הייתי צריכה מקום!

למזלי היקום קשוב אלי. כמו שאני משתדלת להיות קשובה אליו. ואז חבר של חברה של מכר… וקיבלתי את המספר שלך. כבר בטלפון : רציתי שנה ב', הרי כבר למדתי שנה ולמה להתחיל מהתחלה? למה לבזבז את הזמן? אני הרי כבר יודעת…

ואת אמרת : זה לא משנה המספר, משנה החוויה. ובאתי. באתי לחוות אותך ונגעת בי והרגשתי משהו אחר (וכן, כבר חוויתי שיאצו – אני הרי יודעת)… הרגשתי שהזרועות שלי מסתימות שעה אחרי הגוף. ישר ידעתי שאני באה ללמוד אצלך ומעבר לזה לא ידעתי שום דבר.

ולא היה פשוט. מגע שונה לגמרי וראיית הבפנים – לא הבחוץ, ולהקשיב לעצמך. וכמו לא נגעו בי בטיפול לפני ואני כמו לא נגעתי, ולדעת הכל ולא לדעת כלום. רק להרגיש.

באתי ללמוד "ריפוי פשוט" ומצאתי בית שכל החברים בו, התלמידים והמורה, הם מין חלקיקי אורגניזם בצלחת פטרי שתומכים ומצמיחים אחד את השני ולפעמים גם נותנים מראה חזקה לעצמי ולהיכן שאני עכשיו. מראה שלא תמיד נעימה באותו הרגע, לעיתים מטלטלת, אך תמיד מחזקת.

ואני פחות פוחדת לגעת ואני יודעת שלא תמיד אצליח להגיע אבל תמיכה היא הכך.

והנה עברו להן שנתים, לא תמיד פשוטות, אך איפה השרון של אז ואיפה של עכשיו… וכן, רק התחלתי ואני לא יודעת מה יהיה מחר אך אני יודעת שהטיפול הזה בתוכי ואני בתוכו.

נעמי – המורה,התומכת,הגוערת,האם – תודה

שרון עשאהל

נעמי גולדברג מורה לזן-שיאצו