הילה

הילה רעות

 נעמי תמיד אומרת "שברגע שמצאת את הפתח, אז הכל כבר מרפה מעצמו. . ."

יש לי את כל מה שאני צריכה בחיים. טיילתי בעולם, טעמתי טעמים וחוויתי רגשות בשלל צבעי הקשת. אבל מעולם לא הרגשתי את התחושה הזאת של ה"בית" כמו במפגשים עם נעמי. בן אדם יכול להיות "הכי-הכי" בכל דבר, אבל אם אין לו את התחושה הזאת, הוא לא ידע מה זה לשים לרגע את המעמסה בצד ופשוט להיות.

המפגשים עם נעמי פתחו הרבה מרחבים בחיים שלי.הפשטות, התחושה שהכול מותר, לגיטימי ואף רצוי, הם הדברים שפותחים בפני את הדלת לעולם שבו אני פורחת, מחייכת לעצמי וקורנת מעצמי החוצה.

אני פותחת את העיניים בבוקר יום שני – יום הלימודים – הרבה לפני שאני אמורה לקום. כל הגוף שלי מתרגש ולא נותן לי לישון. ומהרגע שמתחיל השיעור אני יודעת שהגעתי הביתה. שיש לי מקום. שיש מרחב פיסי ונפשי בו אני יכולה להיות -ואף אחד מהדברים האלו אינו בחזקת מובן מאליו לגביי.

נעמי מלמדת א ה ב ה במרחב נע, בתוכנו ומחוצה לנו. זן-שיאצו זה רק התירוץ.  תודה,

נעמי גולדברג מורה לזן-שיאצו