נעמי גולדברג

יוצרת מלמדת ומטפלת בשיטת Iro Shiatsu

מובילה נתיבים אל עומק השקט

דבר אלי בפרחים

אמא סיפרה לי שהתחלתי ללכת ליער כבר בגיל שנתיים. ומאז לא הפסקתי…  

כל סתיו חזרו החצבים, ואחריהם סתווניות כרכומים, ונרקיסים ליד השלולית, ואז הגיעו כלניות, צבעונים רקפות וסחלבים. שידעו להתחבא היטב. אותם הכי אהבתי.

הפרחים הפכו לחברים. הם היו שם כל שנה, אחרי הגשם, חיבקו אותי. כנערה חוויתי איתם לראשונה את התחושה האנרגטית. והתמלאתי אושר כשגיליתי שלכל פרח יש תחושה אחרת בין כפות ידיי ובגופי. וזה היה סוד שלי בלבד אי שם בשנות ה-70.

 

במהלך השנים, הכרתי כל פרח בר בשמו ואת משפחות הפרחים, והפכתי למגדיר מהלך… אולם לא הייתי מסוגלת להשתחרר מהידע. ומה שאתה יודע הוא מכשול בפני כל מה שאינך יודע…

השנים חלפו, ובגיל 30 נסעתי לנחל צאלים עם חבורת מטפלים שחיפשו היכן לעשות סדנה וקונצרט במדבר. הובלתי אותם לנקודה מסוימת בנחל, ושם, כשאנחנו נחים, הגיע אלי מישהו עם פרח ביד, חייך ואמר לי תרגישי… והלך.

ואני עם הפרח, יודעת את שמו, את שם משפחתו, אך לא מרגישה כלום.

ושוב הוא הגיע, עם חיוך ועם פרח ואמר לי תרגישי… והלך.

ובפעם הזו הסכמתי לשים בצד את הידע, לעצום עיניים ולהרגיש. והתחושה טיפסה לה במעלה מרידיאן הלב עד בית החזה.

וואו. התרגשתי. אפשר להרגיש פרחים! כמו דוקטור באך. פרחי נעמי… אבל היכן אלמד? מי יכול ללמד אותי לחוש?

ויצאתי למסע שארך כ-7 שנים. פגשתי הרבה אנשים מדהימים שעבדו עם פרחים וצמחי מרפא, אבל זה לא הרגיש לי נכון. חיפשתי משהו אחר שלא היו לי מילים עבורו, והמשכתי להקשיב.

ואז, כששכחתי מכל העניין, הגיע לכיתת זן-שיאצו שלימדתי גיל-עד, חקלאי מהגליל שבה לבדוק אפשרות לימודים. והוא מספר לי, לראשונה משתף מישהו שאינו בן משפחה, על עץ חרוב עתיק, בשטח שלו, שהוא התחיל להרגיש ממנו כל מיני אנרגיות, והוא מרגיש שהעץ דוחף אותו לעבוד עם אנשים והוא יצא להרגיש. ואצלי בכיתה הוא חש משהו אחר פשוט ומחובר, ולכן הוא שיתף אותי.

הצטמררתי. אמרתי לו שאני מחפשת אותו כבר שנים… ונסעתי לפגוש את עץ החרוב.

ושם, מתחת לעץ כאילו הוסר מחסום מעל ליבי, והתחלתי להרגיש. הוצפתי באהבה ופתאום כל פרח שהתבוננתי בו, חשתי על איזה מרידיאן הוא עובד. כך בקלות. לא ידעתי בהתחלה מה לעשות עם הפרחים, ולכן קטפתי ושמתי על הגוף, והם עבדו.

הניסיון הראשון שלי היה עם תלמידה שהגיעה מאד עייפה לשיעור שנה ב'. בדקנו, אבחנו והגענו למסקנה באיזה מרידיאן כדאי לטפל. ואז אמרתי בביישנות, שהתחלתי לחוש פרחים ושבקצה הרחוב יש את הפרח המתאים לה. (אלמון הודי). הלכנו, קטפנו, היא שמה בתחתונים ובחזייה, ותוך 5 דק' חזרה לעצמה והתאוששה.

ואני? נבהלתי! מה כל כך בקלות? רגילה לעבוד קשה…

הניסיון השני היה עם שכנתי בפרדס חנה. כבר לא זוכרת על מה היא התלוננה, אבל זיהיתי שמרידיאן הטחול חלש והזמנתי אותה ללכת לישון עם פרח וינקה על גבי המרידיאן. למחרת במקרה היה לה טיפול באמצעות מכשיר ביקום שנותן לגוף תדרים של ריפוי. והמטפלת שאלה מה היא עשתה כי מרידיאן הטחול עולה על גדותיו ותמיד הוא בחוסר?

ואני?… נבהלתי.

עברו כמה שנים והתחלתי להכין תמציות מפרחים שקטפתי ולטפטף על אנשים במסעות בטבע, לראות את השפעתם ולהיבהל…

בעקבות מפגש עם חברת ילדות (הסיפור יהיה במאמר אחר) התחלתי להכין תמציות מבלי לקטוף את הפרחים. אפשרתי לתדר הפרח לעבור דרכי לתמצית. זה התאפשר בזכות ההכרות העמוקה עם כל פרח ופרח. והפלא ופלא… תמציות אלו עבדו חזק יותר חזק מהתמציות עם הפרחים.

בהמשך המסע התחלתי להעביר תדרי פרחים אל זכוכית כחומר נושא, וב'חנות הקסמים', יש כעת מספר מוצרים לאיזון וסנכרון.

30 שנה עברו מאז שהחל המסע. הידע מבקש ממני לצאת, ותמיד עסוקה במשהו אחר. אינני מלמדת את החומרים הללו, אך אתר מתחדש הוא הזדמנות להתחיל ולהביא את הידע ולאפשר לכם להיעזר באנרגיית פרחי ארצנו לריפוי.

כבר מוכנה לומר: מותר לדבר בפרחים ואפילו רצוי.

כדאי להציץ לכאן מדי פעם, לאט לאט יעלו המאמרים.

נעמי

במילה אחת – ביצוע. מימוש החלום לכדי מציאות

למאמרים נוספים בקרוב: