בעידן שבו מידע נגיש לכל מי שחפץ, ומערכות יחסים הן וירטואליות – את מצליחה ללמד את מה שניתן ללמוד רק דרך מגע פיזי ומפגש. כי אפשר ללמוד במחשב את ערוצי המרידיאניים, פילוסופיה סינית, נקודות דיקור ומשמעות פיזית – רגשית – מנטאלית של כל מרידיאן. אבל לחץ שווה, תנועה ספירלית, חיבור לאדמה, הרגשת המרידיאניים, תחושת צבעים, פתיחת הלב – אלה דברים שצריך להרגיש באמת כדי לדעת...
את מצליחה ללמד את המהות שבמגע, ואת הידע תמיד אפשר להשלים בספר או במחשב. וככל שהעולם מתקדם לכיוונים הטכנולוגים, כך בעיני עולה החשיבות שלך בעולם ושל העשייה שלך.
באהבה עטר

קחו בשתי ידיים את ההזדמנות ללמוד עם נעמי, שמלמדת בדרך שהיא כל כך מיוחדת, חיה, מותאמת לרגע, מחוברת לחיים ולחוויה.
הלימודים חיברו אותי למהות הפנימית שלי כמטפלת ומלווים אותי בקליניקה שלי באהבה.
אם אתם רוצים ללמוד שיאצו ואיך לגעת ברמה כזו שנוגעת גם ברבדים עמוקים יותר,חשוב להתחבר למורה שהוא מחובר...
אולי נעמי היא המורה שתמיד חיפשתם?

נעמי - מורתי
מזה הרבה שנים, גם כשכבר אני לא נמצאת פיזית אצלה בכיתה, גם כשהיא לא יודעת... את דרך הטיפול ההוליסטי התחלתי איתה (17 שנים אבל מי סופר) - דרך שהיא מתנה משנת חיים. בכיתה, במדבר, תחת עץ חרוב, במעין ...
את התרומה של נעמי לחיי אני אפילו לא יודעת להעריך, עד כדי כך היא נרחבת ונוגעת בכל הרבה אספקטים, בשכבות של החיים.
אז בודאי שאני ממליצה, ויותר מכך. לכל אחד ואחת, בכל גיל, מכל סיבה. כדאי לכם להכיר אותה

הייתה לי הזכות הגדולה בתחילת דרכי לפגוש מורה לא רק למגע אלא ליצירת החיבור הפנימי. מורה שהביאה אותי למציאת האמת שלי. בזכות האור שלה, האהבה שלה, והאמון שלה בי הגעתי למקום שאני נמצאת בו היום. ועדין לאחר 18 שנים האדוות שהיא הותירה בי ממשיכות לעצב את דרכי בעולם.
אם חפצה נפשכם במסע עמוק, רחב ואמיתי, נעמי ודרך הלימוד שלה הם המקום.

נעמי יקרה
פתחת בפנינו שערים ל'משהו' שלפעמים ניסינו להגדיר במילים למען התובנות, לחלק המילולי של המוח. אבל רב הזמן היינו בלהרגיש עם הלב. עולם מוכר וחדש, מנסה להעיר את הקולטנים שלנו לראיה מרחבית, לשחק בדרכים פתלתלות, לשמוע ולהבין דרך הידיים, לחשוב דרך הלב, לקבל רמזים ותובנות מצבעים, צורות ושאר טעמים שלא הורגלנו לסמוך עליהם הרבה שנים. לימדת אותנו על חשיבות המגע, השהות, ההשתהות וההשתאות. על תנועה חיצונית ופנימית ואיך תנועה מינימלית עושה אדווה והשפעה גדולה כל כך. נתת לנו ביד נדיבה בלב פתוח ובזרוע נטויה. מאמינה בתהליך, ונותנת לנו השראה בידיעה ובאי הידיעה. באנרגיה המשתנית משיעור לשיעור. בפער בין איך שאנו נכנסים לשיעור ואיך שאנחנו יוצאים ממנו. מהמעבר, מהפשטות ומהזרימה.
תודה רבה

נעמי יקרה לי,
אישה מיוחדת במינה שמחפשת באוצרותיו של האל ומוצאת כל כך הרבה שפע. שיש בך את החופש והכמיהה לגעת בהכל בכאב באהבה, באין וביש, ופורשת לפנינו את עצמך ואת עצמנו גם, וככה את נוגעת.
להיות לצידך בנוכחותך גם בתוך השקט, זה לקבל מאותם אוצרות.
מעבר לידע שעדיין רחוק מיישום של ממש, למדתי ממך לחכות ולהשהות, למדתי להיזכר שיש בי בית, החזרת אותי לסיני...
הנפש הסוערת שבי שלמדה עוד מבית אבא ואמא שצריך לעשות בשביל להרגיש קיימת, למדה שאפשר להשהות ולשתוק, למדתי לגעת בשקט. לחץ שווה, ספירלה, נשימה, הוויה. מרגישה שזהו המשכו של מסע.
שנכנסת באומץ דרך שער הספק, האי אמונה, למקום שיש בו אמון וטוב עמוק ואהבה. שאני ואת ואתה הם אחד, ולכל אחד יש מקום ברור ולכן, אפשר לגעת בלי פחד.
הפשטות הזו לאט לאט מחלחלת בי עוד ועוד ולומדת את עצמי אין סוף...

"ופשוטים הדברים וחיים ומותר בם לנגוע ומותר, מותר לאהוב" (לאה גולדברג)
לילה במדבר. הבהוב הכוכבים נמהל בלהב אש המדורה ופתאום כמו נמזג הזהב הזה לתוכי פנימה. אני מביטה לאחור ורואה את נעמי יושבת וידה על גבי.אינני חשה את ידה. אינני חשה את גבי. חשה זהב הכוכבים והאש בי.
בוקר על חוף הים. נשפכת על החול פרוקת איברים אחרי יממה של עבודה בלתי פוסקת. אסף, תלמיד של נעמי, מתיישב לידי ומרים מעט רגל אחת שלי. גופי נינשם ומתרפה, מתרפא ממכאוביו, מתשישותו, בהינף רגל.
בוקר חורף מעונן. אני בפיגמה מסיעה חבר לשיעור של נעמי. היא מזמינה אותי להצטרף לשיעור והתחושה – לאין שיעור… כל תא ותא בתוכי מתמלא חיים והחיים – מים חיים, מפכים לאורכי ולעומקי, מרווים צמאוני בנועם, בעונג, בשמחה גדולה.
מאותו רגע אני לומדת עם נעמי. אז מה אם כבר למדתי שנתיים שיאצו. אז מה אם מאחורי חמש שנות לימוד רפואה סינית. עם נעמי אני לומדת לגעת בלי ל"דעת". לגעת בעומק מתוך עומק ליבי, מתוך עמקי ליבה של האדמה. לומדת לסמוך על שאני מרגישה, לומדת נתינה וקבלה, התחדשות מתוך יציבות והתמדה. לומדת פשטות, העזה, דמיון ויצירה בצבע ובצורה, הקשבה, התכוונות, דיוק ומנוחה. לומדת לגעת את האהבה.

נעמי תמיד אומרת "שברגע שמצאת את הפתח, אז הכל כבר מרפה מעצמו. . ."
יש לי את כל מה שאני צריכה בחיים. טיילתי בעולם, טעמתי טעמים וחוויתי רגשות בשלל צבעי הקשת. אבל מעולם לא הרגשתי את התחושה הזאת של ה"בית" כמו במפגשים עם נעמי. בן אדם יכול להיות "הכי-הכי" בכל דבר, אבל אם אין לו את התחושה הזאת, הוא לא ידע מה זה לשים לרגע את המעמסה בצד ופשוט להיות.
המפגשים עם נעמי פתחו הרבה מרחבים בחיים שלי.הפשטות, התחושה שהכול מותר, לגיטימי ואף רצוי, הם הדברים שפותחים בפני את הדלת לעולם שבו אני פורחת, מחייכת לעצמי וקורנת מעצמי החוצה. אני פותחת את העיניים בבוקר יום שני – יום הלימודים – הרבה לפני שאני אמורה לקום. כל הגוף שלי מתרגש ולא נותן לי לישון. ומהרגע שמתחיל השיעור אני יודעת שהגעתי הביתה. שיש לי מקום. שיש מרחב פיסי ונפשי בו אני יכולה להיות -ואף אחד מהדברים האלו אינו בחזקת מובן מאליו לגביי.
נעמי מלמדת אהבה במרחב נע, בתוכנו ומחוצה לנו. זן-שיאצו זה רק התירוץ. תודה,

נעמילה,
הקסם בחיים קיים כל הזמן, הוא לא נעלם. בתור ילדים, כולנו חיינו אותו. אבל לאט לאט לימדו אותנו מציאות מהי. הצבעים הלכו ודהו…
נעמי, את המורה שהייתה חסרה לי בילדות. אני מלאת תודה על שפגשתי בך, ודיגדגת לי את הלב. הזכרת לי שיש אפשרות לחיות רק מתוך הקשבה ללב. בשבילי לימודי המגע במרחב הנע, הם לימודי החיים. מסע של הקשבה, גילוי, היזכרות, ריפוי ועוד… הם מרתקים ומרגשים אותי, ונוגעים בי עמוקות. אני חווה את הדברים בגופי. יום יום.
תודה על האומץ והסקרנות שלך, על הסבלנות והעדינות. על היותך.